יום חמישי, 14 באוגוסט 2008

Scorecards ו- Dashboards. מה ההבדל?

יש כיום בלבול לגבי משמעות המונח Dashboard, ונוטים לעשות בו שימוש במגוון הזדמנויות. אנו מגדירים את ה- Dashboard כשכבה פורטלית היושבת מעל תשתית נתונים קיימת (בין אם סביבת BI ובין אם סביבה תפעולית?) ומציגה את הנתונים בצורה מותאמת למשתמש (Customized Views). בדרך כלל מדובר במעין Portal לנתוני BI, כאשר כל משתמש (בדרך כלל מנהל) יראה נתונים שונים המסודרים בצורה שונה.

ל- dashboard יש 3 מאפיינים עיקריים: רמה סיכומית גבוהה (ולכן לרוב מיעד למנהלים), תצוגה פשוטה ונוחה, והתאמה/פרסונליזציה למשתמש:
הגדרה שמצאה חן בעיני לקוחה מ Perceptual Edge:

High-level summaries. The information displayed in a dashboard should consist primarily of high-level summaries, including exceptions, to communicate at a glance. It quickly tells you what's happening, but not why it's happening, just like the gauges, meters, and indicator lights on a car. Diagnosis requires further investigation and detail. A dashboard can serve as the starting point for this investigation, letting you drill down into further detail to perform an analysis, but this feature isn't required for something to be called a dashboard.
Concise, clear, and intuitive display mechanisms. Display mechanisms that clearly state their message without taking up much space are required so the entire collection of information will fit into the limited real estate of a single screen. If a graphical representation that looks like a fuel gauge, traffic signal, or thermometer is relevant and appropriate for a particular piece of information, that's what you should use. However, insisting on sexy widgets or displays similar to those found in a car when other mechanisms would work better is counterproductive.
Customized. The information on a dashboard must be tailored specifically to the requirements of a given person, group, or function; otherwise, it won't serve its purpose to help achieve specific objectives
Source: Perceptual Edge

יש נטייה לבלבל הגדרה זו עם תחום ה – Scorecards משום שהם אכן קשורים זה בזה – שכן תחום ה Scorecards מכיל בתוכו את ה Dashboard (אולם זהו רק הליטוש האחרון בפרויקט מסוג זה). ערבוב המושגים הוא לא רק מילולי, אלא מתבטא ביישומים בפועל. כפי שנראה בהמשך, ארגונים הפותחים בפרויקטי Scorecard ממהרים להגיע לשלב ה- Dashboard ומדלגים על שלבים חשובים בדרך.

Scorecards – הגדרה:
ה- Scorecard הנו חלק אחד מתחום יותר רחב שנקרא ניהול ביצועים עסקיים: BPM – Business Performance Management. המונח
Balanced Scorecard (לוח שעונים "מאוזן") הנו למעשה מתודולוגיה שפותחה ע"י Norton & Kaplan, שמספקת מודל לקביעת מדדים (KPIs) על פיהם ארגון מודד את עצמו. המתודולוגיה עוסקת בעיקר בנושא האיזון – כיצד לקבוע מדדים "מאוזנים" שיאפשרו לנווט את הארגון על פי מטרותיו האמיתיות? לדוגמה, אם הארגון יקבע מדדים המדברים בעיקר על כמות (כמות השיחות הנענות במוקדי השירות, כמות התקלות שנפתרות, מס' ימים לתקלה), יש לקבוע מדדים מאזנים העוסקים באיכות (רמת שביעות רצון לקוחות). לעתים משתמשים במונח Scorecard כדי לתאר את לוח המחוונים עצמו (למעשה סוג של Dashboard) – שכבת התצוגה.

מצב השוק בישראל - Scorecards:
כ 80% מלקוחותינו בישראל כעת עסוקים ביישום או בתכנון פרויקטי Dashboards / Scorecard בארגוניהם (לרוב מתמקדים ב Dashboards ורק בודדים שמים דגש אמיתי על נושא התכנון). כמעט כולם אינם עושים שימוש במתודולוגיית Balanced Scorecard של נורטון וקפלן שמסייעת במדידה שיטתית בארגון בצורה "מאוזנת". ברוב הארגונים המתחילים לעסוק במדידה אין תהליך מתודולוגי של קביעת המדדים על פיהם יימדדו היחידות העסקיות בארגון. לרוב יש רעיון, כלשהוא, שלרוב מבוסס על ביצועי העבר, לגבי המדדים לניהול הביצועים. תת בעיה של חוסר גישה מתודולוגית הנה העובדה שלרוב מתבצע תהליך כזה על "מחלקה" אחת במנותק משאר הארגון. כלומר, ישנו נתק בין מטרות ויעדי כל מחלקה בנפרד למטרות ויעדי הארגון.

בעיה נוספת ביישומי המדדים בישראל הנה שתהליך המדידה מנותק מתהליכי הארגון, כלומר, כל תהליך המדידה כיום מופנה כלפי "מנהלים" שרוצים לקבל תמונה לגבי מה קורה בארגון, ובמקרה הטוב לעשות משהו עם המידע הזה.

בעוד שברור שמי שצריך להוביל פרויקט מסוג זה הנו גוף/מספר גופים עסקיים, אנו עדיין רואים לא מעט פרויקטים בישראל המובלים ומנוהלים על ידי מחלקת ה-IT. המשקל הטכנולוגי בפרויקטי ניהול ביצועי הארגון הנו קטן ביותר. מירב תשומת הלב חייבת להיות בהטמעת התפיסה, קביעת המטרות, היעדים והמדדים, וכן יצירת נהלים לבקרה ועדכון המדדים באופן שוטף. לתחום המדדים לניהול ביצועי הארגון פוטנציאל גבוה מאוד להשפעה אמיתית על ביצועי הארגון. אולם הפרויקטים בישראל כיום לרוב אינם מנוהלים כהלכה, הם מובלים על ידי מחלקת ה IT, לעתים מנותקים ממטרות הארגון, אינם מלווים בגישה מתודולוגית, ומנותקים מתהליכי הארגון.
אולם לדעתי, מצב זה בהחלט מתחיל להשתנות. תפקיד מחלקת ה-IT הופך להיות מציאת הכלי הטכנולוגי המתאים וגיבוש הארכיטקטורה לבניית מערך הנתונים הנדרש והחיבור אליו. ואילו עריכת המפה האסטרטגית של הארגון, מיפוי המטרות, היעדים והמדדים, כפי שהיה צריך להיות מלכתחילה, נופל בתפקידיהם של המנהלים הבכירים (מנהל פיננסים, שירות או תפעול, ולעתים המנכ"ל).

יום רביעי, 13 באוגוסט 2008

ארכיטקט ERP – תפקיד חדש בארגון?

הארגונים העוסקים ב ERP לרוב מכירים את המונח (ERP COE (Center of Excellence שמהווה מרכז ההתמחות של ERP בארגון. זה הפך להיות best practice לארגונים העוסקים ב ERP (ובמיוחד אלה המשלבים את ה ERP בפעילויות הליבה שלהם) להקים COE שמעבר למתן שירותי תמיכה "סטנדרטיים" גוף זה מתווה מפת דרכים להתפתחות ה ERP בעתיד, נמצא עם יד על הדופק בנוגע להתפתחויות עסקיות חדשות, בוחן את אופן ההטמעה, וחלק מתפקידו של ה-COE הנו גם התעדכנות לגבי ה roadmap העתידי של ספק ה ERP, מה שנעשה לרוב על ידי קשר הדוק עם הספק עצמו, התעדכנות על ידי אנליסטים ויועצים, וכן שותפות בקהילות משתמשים שונות.
יחד עם זאת, בארגונים לאחרונה צומחת פונקציה חדשה שנראה שרק תלך ותהפוך ליותר ויותר חשובה הן בעולם ERP והן בעולם הIT הקלאסי – Enterprise Architect (לעתים מתייחסים לתפקיד זה בתור ה CTO החדש, בניגוד ל CTO שאנו מכירים כיום שמרוכז בעיקר סביב נושאים תשתיתיים). תפקידו של הארכיטקט הנו להוות תווך בין הצרכים העסקיים המשתנים של הארגון ובין אופן התפתחות ה-IT, כולל התוויית תכנית עתידית וגיבוש ארכיטקטורה. כמו כן, חלק מתפקיד הארכיטקט/CTO הנו לבחון טכנולוגיות חדשות, כאשר היתרון העיקרי הוא שלפונקציה זו יש מידע עדכני לגבי הצרכים העסקיים של הארגון – לאן הארגון רוצה להגיע, אילו שירותים המחלקות העסקיות צריכות, סדרי עדיפויות בין הצרכים השונים. פונקציה זו – הארכיטקט – לרוב כפופה למנמ"ר.
תיאור תפקידי ארכיטקט הERP (לקוח מתוך אתר של קהילת Netweaver) ניתן למצוא
כאן.
אין כל חשיבות אם מדובר בארגון שעושה שימוש ב SAP או באורקל. היישומים הופכים להיות יותר מורכבים, סביבות הניהול משתנות והופכות להיות יותר SOA, ותפקיד הארכיטקט לנושא ה ERP הופך להיות יותר ויותר חשוב.

ארכיטקט אינו מושג חדש במחלקת ה-IT אך אין ספק שלאחרונה הוא הופך להיות יותר ויותר חשוב. קיימנו מפגש שולחן עגול, אליו הגיעו ארכיטקטים וכן CTOs. כמה מהתובנות שעלו מאותו המפגש:
  • הגדרה של פונקצית ה-CTO/ארכיטקט – ישנם ארגונים בהם ישנה הגדרה ברורה של CTO וארכיטקט, כאשר בד"כ הפונקציה של CTO הנה ותיקה יותר ובכירה יותר. באופן כללי, ה- CTO אחראי על בחירת טכנולוגיות בארגון באופן כללי (מהו הסטנדרט שיהיה מקובל בארגון ?) והארכיטקט אחראי על בחירת טכנולוגיות ספציפיות לפרויקט (באיזה שרתים ואחסון ישתמשו לפרויקט ספציפי- ERP? האם יהיה שימוש ב- CLUSTER? וכו'). ישנם ארגונים בהם התפקידים של CTO וארכיטקט הנם תפקידים מקבילים, כאשר ה- CTO עוסק בתשתיות והארכיטקט עוסק באפליקציות\תוכנה. ישנם גם ארגונים בהם תפקודי ה- CTO או הארכיטקט מהווים חלק מתפקידו של מנהל התשתיות.
  • מעורבות הארכיטקט\CTO בפרויקטים חדשים – ישנם ארגונים בהם ישנו תהליך מובנה וברור של התנעת פרויקטים חדשים בהשתתפות נציגי גוף ה- CTO\ארכיטקט. לעיתים ההתנעה מלווה בהליך של Architecture Review ולאחר מכן בתהליכים של Design Review. מצד שני, ישנם ארגונים בהם תהליך זה לא קיים כלל או שלחילופין, השתתפות נציגי גוף ה- CTO\ארכיטקט הנה וולונטרית – כלומר, על פי הצורך. אז מתגלה לעיתים שישנה בחירה בטכנולוגיה לא מתאימה או פיתוח של פונקציונאליות שכבר קיימת בארגון. ברוב המקרים פרויקטים גדולים זוכים במלוא תשומת הלב, אולם פרויקטים קטנים או לחילופין פרויקטים דחופים לא עוברים במסלול המלא וגם אז מתגלות בעיות – כשהפרויקט נמצא כבר בייצור\תחזוקה ואז כמובן עלות התיקונים גבוהה. כלומר, ישנה חשיבות גדולה לעובדה שה- CTO\ארכיטקט יהיה דמות שרוצים להתייעץ איתה ולא מאוימים על ידה. הערה חשובה: אין ספק שתהליך מסודר ומובנה של התנעת פרויקטים מעכב את הפרויקט ויוצר תקורות. אכן, נציג אחד הארגונים היעילים בתחומו (לעומת ארגוני IT מקבילים בתעשייה) ציין שבארגונו לא קיים תהליך מובנה וכבד. חשוב לציין שבפורום זה של CTO וארכיטקטים לא נשמע קולם של מנהלי הפרויקטים שעשויים להתלונן על "בירוקרטיה" באישור הפרויקט...
  • אכיפה – רוב הארגונים ציינו שבכל מקרה לא מדובר באכיפה קפדנית של החלטות (והסטנדרטים) של ה- CTO\ארכיטקט. הסיבה לכך היא קיומה של דילמה בין האכיפה של סטנדרטים והמלצות של גוף ה- CTO\ארכיטקט לבין האינדיבידואליזם של הפרוייקטור\מפתח. ברור שלא רוצים "לדרוס לגמרי" את האינדיבידואליזם.

יום שלישי, 12 באוגוסט 2008

מה קורה כשספק פתאום מעלה את אחוזי התחזוקה?

SAP הודיעה בחודשים האחרונים שהיא תעביר באופן הדרגתי את לקוחותיה למדרגת תחזוקה יותר גבוהה, מה שאומר שהיא תעלה הדרגתית את עלויות התחזוקה שלה מ 17% (לארגונים שהשתמשו בחבילת התמיכה הבסיסית) ל-22% עד 2012.

מאז הידיעה שיצאה בחו"ל, יצאו עוד כמה ידיעות שמראות שארגוני משתמשי SAP מאוד לא מרוצים מהמהלך.

הטענה העיקרית שהם מעלים הם שאין להם בחירה והם "מוכרחים" על ידי SAP לעבור למודל תמיכה יקר יותר שאולי כולל יותר אלמנטים, אבל ייתכן שארגון כלל לא צריך את אותם ערכים מוספים.

לאחרונה פורסמו כמה ידיעות שמראות חוסר שביעות רצון של ארגוני משתמשים ממהלך זה.

מה המניע מאחורי המהלך? האם השיקול הוא כספי לחלוטין? מה היתרון בכך לארגוני המשתמשים?



לדעתי מה שבסופו של דבר יכריע הוא עד כמה תהיה לארגונים בחירה בנושא זה. כבר כיום אני משוחחת עם ארגונים שמדברים על עלויות תחזוקה מאוד גבוהות של סביבות ה-ERP שלהם (לאו דווקא סביבת SAP) ומחפשים כל הזמן דרכים לקצץ.

בכל אופן, ברור ש SAP מהווה כיום תשתית אפליקטיבית חשובה מאוד (ולעתים אפילו ליבתית) כך שארגונים יצטרכו להיערך תקציבית לנושא זה.

יום חמישי, 7 באוגוסט 2008

מה זה בכלל Cloud Computing?

כמו בכל תחום חדש והייפי, בשלבים ההתחלתיים של השוק יש בלבול מושגים, ואותו מושג משמש פעמים רבות לתיאורים שונים שמאחוריהם כוונות שונות לחלוטין.
אותו הדבר קורה עם Cloud Computing. אנשים איתם אני מדברת על התחום מגדירים Cloud Computing לעתים בתור ה"דור החדש" של התוכנה כשירות (SaaS - Software as a Service), לעתים אנשים מתייחסים לנושא זה כ"מחשוב כשירות" - כלומר, האפשרות לעשות שימוש במשאבי ותשתיות מחשוב בתצורת שירותים.
השבוע נתקלתי במונח שלדעתי מתאר את ה Cloud Computing בצורה הטובה ביותר, וממחיש את גודל האמורפיות של מושג זה: "Anything as a Service" או בדרך הקיצור: XaaS.
המאמר המספק הגדרה זו מתאר מצב בעתיד בו המיקום בו נמצאת תוכנה כלל לא ישנה, ואף מתאר מצב בו מי שכן יחזיק תוכנה אצלו "בבית" ייחשב לבזבזני מכיוון שיהיה עליו לתמוך בתשתיות המחשוב התומכות באותה תוכנה בעצמו.
לדעתי, חזון זה הנו אפשרי. מערכות המידע העתידיות מתפתחות בכיוון זה, המחסומים הטכנולוגיים מוסרים לאט לאט, מניעים נוספים כגון הגדלת הניידות, שיפורים באבטחת המידע, התפתחות ארגונים לכיוון ארכיטקטורות SOA, וכן הסרת המחסומים הפסיכולוגיים, כל אלה תורמים להיתכנות של הפיכת מודל Cloud computing למודל שישנה את מערכי ה-IT של ארגונים בתוך מספר שנים.
בחו"ל כל מספר חודשים נערך סקר שמראה עד כמה ארגונים מאמצים תוכנות/מחשוב כשירות, ואחוזים אלה גדלים בקצב מהיר. לדוגמה, קצב אימוץ תוכנות כשירות בתחום ה-CRM הרבה יותר מהיר מקצב אימוץ תוכנות CRM כשירות.
אבל לא מדובר רק על תוכנות, מדובר על סביבות מחשוב שלמות המסופקות כשירות, כולל סביבות פיתוח בתוך ה-
"Cloud". אין ספק שכאשר IBM, גוגל, אמאזון, DELL, Salesforce מחליטות להשקיע כל כך הרבה כסף, שחלקו כרגע מושקע במחקר ופיתוח, בתחום ה Cloud Computing, התחום הזה עוד צפוי להשפיע רבות על הדרך בה נשתמש ונצרוך משאבי IT בעתיד.

ניתן לצפות במצגת של ג'ימי על התחום כאן.

יום רביעי, 6 באוגוסט 2008

סיכום שולחן עגול בנושא מוקדי שירות

לאחרונה ערכנו מפגש שולחן עגול בנושא מוקדי שירות. השאלות שעלו בדיון:
  • תמונת מצב קיימת במוקד השירות בארגון - באילו כלים משתמשים כיום? האם בעיקר ב CTI ו IVR או האם טכנולוגיות יותר חדשות מיושמות?
  • מעבר למודל שירות עצמי – משתתפי הדיון הביעו רצון של ארגונם להיכנס יותר ויותר ליוזמות אלה. במפגש דובר על ניסיון קיים, פרויקטים עתידיים, אתגרים והתלבטויות.
  • אימוץ טכנולוגיות חדשניות במוקד השירות – Emotion Detection, Speech Recognition
  • אחריות ארגונית למוקד השירות, אחריות טכנולוגית למוקד השירות. מיהו האחראי בארגון? כיצד עובדות יחד המחלקה העסקית והמחלקה הטכנולוגית? והיכן האחריות נופלת?

תוכלו לצפות בסיכום מפגש זה כאן.

יום חמישי, 31 ביולי 2008

מגמות בתחום ניהול המסמכים

בתחום ניהול המסמכים (שכיום מהווה רכיב מכלל תחום ניהול תוכן) יש מספר מגמות עיקריות בשוק הבינלאומי:
  • חבילות ה-ECM הפכו לפלטפורמות רחבות (סוויטות) שמטפלות בכלל מחזור החיים של פריט תוכן החל מיצירתו דרך אחסונו ושינועו וניהולו, וכלה בארכוב הפריט לאורך זמן. אך המצב הקיים ברוב הארגונים הוא שהיישומים עצמם מבוצעים פר תהליך/ מחלקה, ובדר"כ לא כתהליך כלל ארגוני (אופייני הן לפרויקטים בישראל והן לפרויקטים גלובליים). כתוצאה מכך בארגונים רבים כיום חיים איים של מערכות שונות המאכלסות מסמכים. שאיפתם המוצהרת של רוב הארגונים בעולם הנה לאמץ גישה רוחבית כלל ארגונית לנושא ניהול התכנים, אך רובם עדיין אינם עושים זאת.
  • שילוב אלמנטים תהליכיים במסמכים (שילוב יכולות WF/BPM ביישומים)
  • רגולציות המחייבות יישומי ניהול רשומות וארכיונים לשמירת המידע המשפטי
  • רצון להשתלב בסביבת העבודה הטבעית של המשתמש (אאוטלוק/ מערכת אפליקטיבית)
  • בתהליכים מסוימים – שיתוף סביב תכנים (יצירת סביבות עבודה צוותיות סביב מסמכים)
  • בישראל רוב הארגונים בשנים האחרונות ניהלו רק את המסמכים שיש צורך דחוף לנהלם – בעיקר מסמכים "תפעוליים", וגם יוזמות אלו נוהלו בצורה מבוזרת. ברוב הארגונים בישראל קיימים "איים" של נתונים המקושרים למערכות התפעוליות. בשולחן עגול אותו קיימנו לאחרונה בנושא עלו כמה בעיות עם תצורה זו, כאשר העיקרית הנה ביסוס של ארכיטקטורת מסמכים מבוזרת שאינה מאפשרת שיתוף מסמכים בין עולמות תפעוליים שונים (הזמנות מעודכנות במערכת X, חשבוניות במערכת Y). בנוסף, רוב הארגונים בישראל אינם מנהלים בצורה שיטתית את המסמכים ה"רכים" בארגון, וכתוצאה מכך ידע רב אינו מנוצל ותהליכים רבים מומצאים מחדש. אנו רואים כרגע כל מיני יוזמות נקודתיות לשיתוף וניהול ידע שכוללות גם ניהול מסמכים (לדוגמה, ניהול מסמכי אפיון, ניהול דרישות וניהול פרויקטי פיתוח ב-IT).

גישות יישום - פיתרון אחד גדול אל מול פתרונות ממוקדים
אנו נתקלים לרוב בהתלבטות בין שתי גישות שונות לניהול מסמכים:
גישה ראשונה - פיתרון גדול ומקיף, תשתית ניהול מסמכים אליה ייגשו כל המערכות
גישה שנייה – פתרונות שונים לצרכים שונים (כל מחלקה עם פיתרון מתאים לה)
רוב הארגונים עמם אנו בקשר (חלקם מתוך בחירה וחלקם פשוט מצאו עצמם במצב זה) נמצאים במצב של ריבוי מערכות ניהול מסמכים לצרכים שונים. ארגונים השואפים לתשתית אחת רוחבית לכלל צרכי ניהול התכנים בארגונם ייטו יותר לכיוון ספקי High End (דוקומנטום, פיילנט, וכן לעתים גם Open Text). ארגונים שבוחרים יותר בגישה הנקודתית של מערכת לצורך ספציפי יבחרו מערכת המתאימה יותר לצורך זה תוך התחשבות בתשתית הקיימת בארגון. יחד עם זאת, יש לקיים הבחנה בין צרכי ניהול מסמכים תפעוליים לרכים. לדוגמה, MOSS לרוב נבחר לצרכי ניהול מסמכים רכים ושיתופיים (עבודה צוותית, פרויקט). לעומת זאת, בתחום המסמכים התפעוליים, בארגונים כבר בהם פועלת מערכת FileNet לצורך ממוקד, הארגון ייטה להשתמש בתשתית זו גם לצורך נקודתי תפעולי אחר.
אנו גם רואים לעתים שימוש ב-2 מערכות שונות לצרכים שונים. לדוגמה, ישנם ארגונים שבחרו בכיוון MOSS/SPS לצורך מסמכים רכים, ולצורך מסמכים תפעוליים, במיוחד במקרים בהם נדרשו יכולות פונקציונליות חסרות או יכולת ייחודית (כגון ארכיב) בחרו בפתרונות High End לצרכים ממוקדים אלה. ארגונים מבוססי SAP התלבטו בעיקר בין IXOS שמאוד בולטת בתחום זה גם בעולם לבין דוקומנטום.
לסיכום, להערכתנו, רוב הארגונים ימשיכו להפריד בין צרכי ניהול המסמכים הרכים לתפעוליים (מה שגם אומר שבמקרים רבים יהיו מערכות שונות). בתחום ניהול המסמכים התפעוליים אנו רואים רצון לנסות לנהל את כלל המסמכים התפעוליים במקום אחד כדי לטפל יותר טוב בנושא ההרשאות וגישת המערכות למסמכים (בניגוד לגישת ה"איים" הקיימת כיום).

Multi-Channel CRM: השלב הבא בפרויקטי CRM

לאחרונה יוזמות CRM החלו לקבל פוקוס חזק על נושא הערוצים. לצד הערוץ ה"מסורתי" העיקרי – המוקד הטלפוני – עולים כל הזמן ערוצים נוספים, אשר אינם מחליפים את המוקד אלא מתקיימים לצידו. ערוצים אלה כוללים: אתר האינטרנט, שליחת מסרים באמצעות SMS, אימיילים, ודיוור ממוקד. כתוצאה מכך, מערכות לניהול Multi-channels עולות לסדר היום, במיוחד ככל שארגונים נכנסים יותר ויותר לתחום ניהול והפצת קמפיינים. יש לציין שרוב העניין כרגע סובב סביב שליחת מסרים ללקוחות (ובעיקר בהיבט השיווקי, במידה מסוימת גם בהיבט השירותי), ופחות סביב קבלת מסרים מלקוחות.

המניע העיקרי לראייה הרב-ערוצית אותה ארגונים שואפים להשיג היא יותר ויותר פרסונליזציה בהתאמת השירותים והמוצרים שהחברה מציעה ללקוח. מניע נוסף שדוחף לכיוון הערוצים הוא הגדלה מתמדת של נתח ה Self Service מתוך כלל האינטראקציות (מודל בו מעוניינים הן הארגונים והן הלקוחות כפי שעולה ממחקרים).

המצב כיום – ניהול נקודתי של כל ערוץ בפני עצמו/ כל פרויקט בפני עצמו
ארגונים כיום לרוב מתייחסים לכל ערוץ כערוץ בפני עצמו, ולרוב אין להם תמונה כוללת של כלל האינטראקציות עם הלקוחות במגוון הערוצים. בדרך כלל כל ערוץ מנוהל במערכת נפרדת (מערכת לשליחת מיילים, מערכת לשליחת SMSים וכד'). בנוסף, פרויקטי שליחת מסרים ללקוחות מנוהלים בדרך כלל בצורה נקודתית – פרויקטלית, לעיתים ללא קשר בין פרויקט לפרויקט. משיחות עם לקוחות וממפגש שולחן עגול שערכתי בנושא BI, לעתים ישנו ניסיון לרכז את כלל הפעילויות מול הלקוח במגוון הערוצים ברמת ה-DW כמקום המרכזי העיקרי בו ניתן לראות את התמונה הכוללת.
להערכתנו, בעתיד הקרוב (במהלך השנתיים הקרובות) ארגונים ישאפו לרצות לנהל את "חוויית הלקוח" מול הארגון בצורה הוליסטית, ללא תלות בסוג הערוץ בו הוא משתמש. כיום קשה מאוד לעשות כך, ואנו לא מכירים ארגונים שהגיעו לשלב זה. חלק מהסיבה היא גם המערכות הטכנולוגיות שממוקדות בטיפול טוב באחד מהערוצים ופחות טוב בערוצים אחרים. נושא ניהול חוויית הלקוח מתחיל להסתמן כנושא חשוב בקרב ארגונים גדולים בחו"ל. בארץ ישנם ארגונים שמתחילים להביע עניין בגיבוש אסטרטגיה בנושא זה. בשולחן עגול שערכתי בנושא CRM נקודה זו עלתה, כחלק מהסתכלות CRMית כוללת. יחד עם זאת, למרות הקשר ההדוק שעל פניו נראה שיש למערכות Multichannels ותחום ה-CRM, עד עכשיו רוב תשתיות המסרים יושבות תחת תחום התשתיות. אולם מנהלי פרויקטי CRM וניהול קמפיינים מתחילים להביע עניין במערכות, פחות בתשתית המסרים אלא יותר במעטפת הניהולית שכוללת את החוקים העסקיים לניהול האינטראקציות עם הלקוחות, ניתוח החיוויים שמתקבלים, קביעת פריוריטיזציה להפצת הקמפיינים בערוצים השונים, וכו'.
כלומר, נושא הערוצים יהפוך להיות יותר ויותר חשוב בניהול האינטראקציות של הארגון מול לקוחותיו מחד, ובגיבוש תמונת הלקוח מאידך. בנוסף, פרויקטים בתחום ניהול קמפיינים שהפכו להיות די פופולריים בישראל בקרב ארגונים מהסקטור הפיננסי ושוק הטלקום כוללים גם את נושא הפצת הקמפיינים. גם יוזמות אלה דוחפות את הצורך "לעשות סדר" בנושא הערוצים ולגבש מדיניות.

ממחקר שערכה פורסטר על חבילות לנושא ניהול קמפיינים שיווקיים עולה כי קרוב ל-60% מהנשאלים סבורים שאופן ניהול האינטראקציות שלהם מול הלקוחות (הן בהיבט אינטראקציות יוצאות והן נכנסות) הנו בעייתי מאוד
[1].
על פי מחקר שביצעה חברת McKinsey, אופי האינטראקציות בסקטור הבנקאות הקמעונאית מגדיל את הצורך באסטרטגיית Multichannel (בניגוד ל Multiple Channels – מגוון ערוצים שאינם מנוהלים בצורה מערכתית).
לסיכום:
האינטראקציות מול הלקוחות כיום (יוצאות ונכנסות) אינן מנוהלות בצורה מערכתית ברוב הארגונים. רוב הארגונים בישראל התמקדו בעיקר ביוזמות של CRM תפעולי ו CRM אנליטי, ולא התמקדו בנושא ה CRM הרב-ערוצי (מעבר להשקעות גדולות שנעשו ב Call Centers כערוץ עיקרי). נושא ניהול המסרים מול הלקוחות טופל בצורה נקודתית בלבד, על פי הצורך הספציפי. לפיכך, בארגונים גדולים בישראל ניתן לרוב למצוא פתרונות נקודתיים לצרכים ממוקדים.
יחד עם זאת, להערכתי, נושא ריבוי הערוצים ילך ויגדל, זוהי מגמה בולטת כיום בעולם ה-CRM (ובמיוחד בכל הקשור למסרים יוצאים ללקוחות, בראש ובראשונה בתחום קמפיינים שיווקיים). אחוז האינטראקציות הולך ומתפזר בין הערוצים השונים (הרבה מהאינטראקציות עוברות ל WEB, אך הערוצים המסורתיים כדוגמת הcall center נשארים חזקים, כך שערוצים נוספים אינם מחליפים ערוצים ותיקים אלא "חיים לצידם"). רמת המורכבות בניהול האינטראקציות יכולה להיות מאוד גבוהה על מנת ליצור חוויית לקוח חיובית (תיעדוף קמפיינים, יצירת חוקים כך שלדוגמה לקוח לא יקבל יותר מSMS 1 ביום וכד', יצירת patterns של לקוחות וקביעה לאילו תהליכים להשתמש באילו ערוצים).
מפת הספקים גם כן משתנה כל הזמן וצפויה להמשיך ולהשתנות משמעותית עד ששוק זה יבשיל. באופן מסורתי, ספקי ה-CRM הקלאסיים לא טיפלו או לא טיפלו בצורה עמוקה בנושא ה-CRM הערוצי (Collaborative CRM). לצורך זה קמו חברות נישה שטיפלו בנושא הערוצים, אך בדרך כלל בראייה די צרה של ערוץ אחד-שניים עיקריים ולא בראייה כלל-מערכתית. השוק התפתח, וכעת ניתן למצוא ספקים שמגדירים עצמם כ multichannel customer interactions management, וכמו כן ספקי ה-CRM מעמיקים השקעותיהן בתחום, להערכתנו, תחום זה יזכה להשקעה רבה מצד ספקי ה-CRM המסורתיים בשנים הקרובות.