- השפעות המשבר הכלכלי על פרויקטי אפליקציות
- אילו אפליקציות ארגונים יידרשו לספק לאחר המשבר (ופרויקטים שכדאי להתחיל להיערך לקראתם כבר במהלך 2009)
- קטרוג אפליקציות ארגוניות ע"פי ערכן העסקי
- מודלים חדשים לצריכת "שירותי" אפליקציות: Cloud, SaaS, Open Source
יום שישי, 23 בינואר 2009
מצגת - חידושים באפליקציות הארגוניות
יום חמישי, 22 בינואר 2009
SaaS ואפליקציות ב-Cloud - רשמים ראשוניים משולחן עגול
לאחרונה ערכנו מפגש "סיעור מוחות" שכלל ארכיטקטים, יועצים, CTOs ואנשי חשיבה בתחום מערכות מידע, כדי לנסות להתרשם לאן הולך כיוון ה-Cloud בעולם ובישראל. בין השאר אחד הנושאים בהם דנו היה נושא האפליקציות ב-Cloud ו-SaaS (Software as a Service). הנה כמה רשמים ראשוניים שעלו ממפגש זה. סיכום מפורט יותר של הדברים יועלה בהקדם.
SaaS ואפליקציות ב-Cloud
משתתפי הדיון הגדירו אפליקציות SaaS כאפליקציות עסקיות ארוזות וגמורות. מבחינת הארגון שעושה שימוש ב-SaaS הוא רק מעביר נתונים ולא משנה שום דבר מהותי באפליקציות, אלא רק קסטומיזציה בסיסית ולא יותר (כדוגמת Salesforce בגלגול המסורתי שלו, כלומר – ללא ה Force.com).
במודל ה-SaaS רק ה UI שייך לארגון, כל השאר רץ ב CLOUD.
למי מתאים SaaS?
חשוב לזכור כי הלקוחות של SAAS הם ה"מתוסכלים של ה-IT" בארגון, ובדר"כ הם לא מתחת לרדאר של ה CIO. SaaS עובד בשיטת ה Long Tail ומספק אפליקציות נישה לצרכנים שבדר"כ לא קיבלו שירותים כאלה מה-IT.
SaaS בעולם האפליקציות - למה עכשיו?
בתחילת 2008 ה CLOUD לא היה מוכן לארגונים. כיום ספקים גדולים ומבוססים כבר רצים על תשתית ה-Cloud של אמאזון. כלומר, יש התחלה של בשלות.
לארגונים כדאי להתחיל להתנסות כמה שיותר כבר היום כדי לא להיות מאחור כשתהיה הפריצה. הדבר מזכיר את נושא הוירטואליזציה (שכדאי היה להתחיל כבר, מי שיתחיל רק כיום עשוי להיות במצב לא טוב מול האחרים).
להערכת כל משתתפי הדיון, המהפכה כיום מתרחשת בארגונים הקטנים ועדיין לא הגיעה באופן מוחשי לארגונים הגדולים, אבל כן צפוי להיכנס גם לארגונים אלה.
האזורים שבהם SaaS יותר יתפוס:
- SaaS מתאים למצב בו יש צורך לפרוס אפליקציות מהר (Time to market מהיר)
- בארגונים גדולים אפליקציות שהן לא CORE יהיו קלאסיות ל-Cloud כי אין בעיה אמיתית לארגונים להוציא אותן החוצה. דוגמאות לאפליקציות כאלה שניתנו: הטבות לעובדים, אפליקציות סביב נושא ה-HR. כלומר, בשנים הראשונות לפחות (בתצורה הנוכחית של SaaS שבה אין שליטה אמיתית על data ואין אפשרות לביצוע שינויים בקוד התוכנה באופן משמעותי), האימוץ יהיה בעיקר ב"נישות". לכל ורטיקל יש את הנישות שלו. לדוגמה, הפצת דואר מאובטחת זהו תחום די נישתי שלא יעשה פריצת דרך לארגון טיפוסי ויש היגיון לשים אותו ב CLOUD. בתחומים כאלה התנגדות הארגונים ל-SaaS תהיה נמוכה.
- להערכת חלק ממשתתפי הדיון, רוב היישומים החדשים יהיו ב- Cloud בעוד היישומים הקיימים יישארו בתוך ה-DC הפיזי של הארגון. המשמעות היא שהרבה מהדברים החדשניים יהיו בחוץ. בנוסף לכך, משום שבדיון הועלתה האפשרות שה-Cloud יאפשר לחברות לבנות מודלים עסקיים חדשים (כדוגמת מפעיל וירטואלי שבנוי כולו משיתופי פעולה וצריכת משאבים מארגונים אחרים), המשמעות היא שייתכן שבסופו של דבר יהיה יותר "ביזנס" דווקא מחוץ לארגון.
האזורים שבהם SaaS לא יתפוס:
- בדברים שבהם כבר נעשתה ההשקעה (לדוגמה, SAP כבר יושם לפני שנים ולכן זה כבר Sunk cost) וכיום ההטמעה והשינויים מהווים את החלק הארי של ההשקעה, בתחומים אלה SaaS לא יתפוס כי אין מניע אמיתי להחליף את הדברים שכבר עובדים. במקרים אלה בהחלט ייתכן שארגונים ירצו בסופו של דבר לנהל "עננים פנימיים".
- אפליקציות שמאוד מקושרות למערכות אחרות בארגון הן לרוב לא אפליקציות שיוציאו החוצה ל-Cloud.
מה עוצר את ה-SaaS בישראל?
בעוד ששוק ה-SaaS הבינלאומי הצליח בצורה יפה, בישראל עדיין מרגישים התנגדויות של ארגונים, שחלקן מוצדקות וחלקן פסיכולוגיות לחלוטין.
צוין כי לרוב, הרגישות של המידע דווקא לרוב אינה מהווה את הפרמטר המרכזי, אלא יותר עד כמה האפליקציות הן coupled או decoupled ממערכות הארגון.
מה צפוי בעוד 5 שנים בתחום ה-SaaS?
בעוד 5 שנים רוב האפליקציות יהיו בתוך ה data center של הארגון. המצב הכלכלי הנוכחי יגרום לספקים הגדולים להתקשות לתת ללקוחות שלהם מה שהם צריכים (יבמ, אורקל, מיקרוסופט, SAP שצריכות להראות מספרים כלכליים). הספקים הגדולים יצטרכו לשנות את הקצב שבו הם נותנים פתרונות לארגונים וזה יהיה מניע כניסה ל-Cloud.
מבחינת ספקי אפליקציות – זה אומר שכבר כיום הם צריכים לייצר "אדישות" (indifference) ל CLOUD. ההשקעה באדישות למערכות הפעלה, מסדי נתונים, ווירטואליזציה תשתלם כי עם המעברים פנימה והחוצה זה לא ישנה יותר מדי. כמו כן, שימוש בסטנדרטים פתוחים (כמו WSI לדוגמה) זו ההגנה שאליה ספקיות התוכנה יידרשו כדי לשמור על תיק ההשקעות שלהן, כדי לא לגלות ששינוי תהליך קטן הופך להיות פתאום מאוד מסוכן, יקר ומורכב לתחזוקה.
גם ארגונים מבחינתם צריכים לעשות הכנות מסוג זה כדי לייצר בעתיד "אדישות" (דרך SOA, וירטואליזציה וכד').
בנוסף, אחד ממשתתפי הדיון צופה כי בעתיד יהיה חייב להיות Cloud search engine – באיזה cloud כדאי להשתמש לצורך מסוים?
תחזית נוספת דיברה על מודל תמחור אחר לתוכנה, כאשר ה- Pay per use יהיה המודל המוביל.
יהיה יותר open source גם בגלל שה-Cloud ידחוף את זה לתוך הארגונים וגם בגלל שמודל התמחור יהיה יותר ויותר אטרקטיבי. ספקי ה CLOUD בעצמם ישתמשו ב-OS, כבר כיום הרבה אפליקציות SaaS מבוססות Open source.
בסופו של דבר, בטווח הארוך (5-10 שנים), יותר SW ירוץ בחוץ מאשר בפנים בגלל הרצון להעביר את ה-overhead cost לספקים חיצוניים, ובטווח הארוך (ולא הקצר-בינוני), גם אפליקציות Mission critical ירוצו בחוץ.
לדעת אחד מהמשתתפים, בטווח הארוך יפתחו פחות בתוך הארגונים; יהיו יותר "שירותים" מוכנים בחוץ, והארגונים יסתכלו עליהם כשירותים שניתן לחבר. יש ארגונים שבכל זאת יתעקשו "להמציא את הגלגל" (דבר המאפיין ארגונים רבים בישראל). אבל בשביל שכל זה יקרה חייבים להתקיים סטנדרטים סמנטיים בתחום.
לסיכום, SaaSי ילכו מהקטן לגדול – מארגונים קטנים לגדולים, מאפליקציות נישה לאפליקציות יותר ליבתיות (בדומה למה שקורה כיום ב WEB 2.0 שבהתחלה אימצו צרכנים פרטיים, אח"כ ארגונים קטנים וכיום גם ארגונים גדולים).
יום שני, 19 בינואר 2009
The "longtail" of enterprise applications
יום שלישי, 13 בינואר 2009
כיצד צריכה להיראות ארכיטקטורת ERP בארגון גלובלי?
ארגונים גלובליים נקראים לבחור בין 3 גישות אפשריות לארכיטקטורת ERP:
- ארכיטקטורה ריכוזית לחלוטין - Single Instance, מערכת אחת, תהליכים אחידים, דטהבייס מרכזי. לרוב המשמעות הנה גם DW מרכזי אחיד.
- ארכיטקטורה מבוזרת לחלוטין - כל חברה/מדינה עם המערכת שלה, רוב התהליכים עצמאיים, לעתים ניתן למצוא תהליך או שניים שהנם אחידים (לדוגמה, רכש מרכזי).
- הגישה המשולבת - כאן יש לא מעט אופציות שונות, הרעיון הוא למצוא את "דרך המלך", להלך בעדינות דרך המהמורות הפוליטיות, לספק VIEW אחיד בזמן שהמערכות בשטח עובדות באופן די עצמאי. כלומר, מדובר כאן על מעין פשרה.
רמת הריכוזיות בגישת הERP בחברות גלובליות תלויה באופן בלתי נפרד במספר גורמים:
- רמת אחידות תהליכים לאורך הארגון (לעתים בתחומים ספציפיים כגון רכש מקיימים גישה ריכוזית, בעוד שבתחומים אחרים התהליכים מתנהלים באופן מבוזר).
- רמת גמישות ועצמאות נדרשת של החברות השונות. מעבר ל-ERP גלובלי משמעותו הפחתת גורמים אלה באופן משמעותי (פיתוחים נעשים / עוברים דרך גוף המרכז).
- לעתים קיימים גם כוחות פוליטיים כך שנושא ה"שליטה אל מול עצמאות" מקבל ממד נוסף ולעתים מונע משיקולים פוליטיים בארגון.
- שיקולי מערך תמיכה. לתמיכה מרכזית אפשרויות של חיסכון בעלויות (החיסכון במעבר לData Center מרכזי, לדוגמה, מוערך בכ-15%-20% לפי מס' מחקרים), יחד עם זאת חברות העוברות למודל זה יחוו ירידה ברמת השירות וההיענות.
אבל המצב כיום מעט שונה מהמצב לפני רק כמה שנים. ההתפתחויות הטכנולוגיות כיום מורידות אילוצים שהיו קיימים בצורה משמעותית בעבר ומאפשרות יותר גמישות בגיבוש הארכיטקטורה. לאחרונה אנו רואים מגמה בעולם לפיה ארגונים מקיימים מספר מערכות אפליקטיביות שונות בחברות מבוזרות (ופחות "נלחמים" על Single Instance), כאשר ארגונים אלה יכולים כיום לאפשר ריכוזיות של תהליכים ונתונים בדרכים אחרות, אשר משמעותית יותר קלות לעיכול:
- EDW/BI מרכזי
היתרון העיקרי של גישה זו הנו אחד העקרונות החשובים של עולם ה-DW: "גרסה אחת של האמת", במיוחד לאור יוזמות ניהול ביצועים ארגוניים/ SCORECARDS שהופכים להיות יותר רווחים לאחרונה. לרוב זוהי הגישה אליה ארגונים גלובליים שואפים בתחומי תוכן מסוימים (לדוגמה, ייתכן ובתחום הפיננסים ארגון גלובלי יקיים EDW ריכוזי ובתחומים שיווקיים יאפשר ביזוריות BI בארצות/חברות השונות). חסרונות עיקריים: אם לפני המעבר לאפליקציה ריכוזית היה קיים דטה מארט מקומי והחברה הלוקאלית עבדה עליו בצורה עצמאית, המעבר ל-BI ריכוזי עבור אותה חברה יהיה קשה במיוחד בשל הפגיעה בחופש ובעצמאות של החברה בקביעת מודל הנתונים וביצוע שינויים בצורה מהירה. ברוב המקרים המצב הקיים הנו עדיין מצב ביזורי שנובע מסיבות היסטוריות. הגישה הביזורית המשולבת מאפשרת לחברת הבת/מחלקה להחזיק אצלה Data Mart לוקאלי, ובמקביל להחזיק EDW גלובאלי מרכזי של החברה, שכולל נתונים המתקבלים מכל החברות/יחידות. בגישה זו, החברה הלוקאלית יכולה לגזור נתונים מה-EDW הארגוני הגלובאלי ל- Data Mart הלוקאלי שלה. בגישה זו מצד אחד ישנה עצמאות גדולה לאותה מחלקה/ חברה שהרבה פעמים תעדיף גישה זו, אבל החיסרון הבולט הוא ההבדל ב"גרסאות" הגזירה שעשוי להתרחש, וכן כל שינוי בלוגיקה של ה-EDW המרכזי גורר צורך בשינוי לוגיקה ב- Data Marts המקומיים, שלא בטוח שתמיד יתאפשר, כך שצורת עבודה זו מאיימת על קיום גרסה אחת של ה"אמת האחת בארגון". יש פה גם סוגיה בולטת של משקל – עד כמה רוב הנתונים מגיעים מהחברות המקומיות, או לחילופין מה-EDW המרכזי? (ראה נספח בעמ' 4 לדוגמאות של ארכיטקטורת DW בארגונים גלובליים בישראל) - MDM
תפיסת MDM (Master Data Management) הופכת בשנים האחרונות להיות מקובלת יותר. התחום צמח בתחילה כמענה לצרכי שווקים המתאפיינים בקצב מיזוגים ורכישות גבוה (בתחילה תחום הטלקום ולאחר מכן גם שירותים פיננסיים, חב' תעשיה וכד'). כלי MDM מאפשר למזג את נתוני החברה הנרכשת במהירות הרבה יותר גבוהה מאשר ביצוע rollout או פיתוח תהליכים רוחביים, וכך לקבל ROI מהיר יותר מהמיזוג. תחום ה-MDM מאפשר לחברות לנהל נתוני לקוחות באופן מרכזי (CDI – Customer Data Integration), לנהל נתוני אב של מוצרים/פריטים קטלוגיים (PDI – Product Data Integration), נתונים פיננסיים בצורה מרכזית (Financial Data Integration), וזאת ברמה התפעולית – מערכות תפעוליות ייחשפו לנתוני MDM בזמן אמיתי, כלומר לא מדובר על תפיסת DW שמאפשר גרסה אחת של האמת שלא בזמן אמיתי.
להערכתנו, תפיסת ה-MDM מאפשרת לחברות לעבוד בתצורה מבוזרת, ולשמור על תמונה אחידה (בהקשר של ישות מסוימת – לקוח/מוצר/נתונים פיננסיים) לכל רוחב הארגון.
מגמות והמלצות:
בחברות גלובליות שנכנסות כיום ליישום ERP (יש מעטים מאוד כאלה שכן רוב החברות הגדולות כבר בחרו ויישמו מערכות בתחום ה-ERP), רמת הכדאיות להיכנס לפרויקט ERP גלובלי "Single Instance, Single Application" הרבה יותר גבוהה מאשר בחברות שכיום נמצאות עם אוסף מערכות שונות ועובדות במודל מבוזר (מצב המאפיין אות רוב החברות כיום).
נכון להיום, רוב החברות הגלובליות נמצאות במצב (מסיבות היסטוריות) בו במדינות השונות אפליקציות תפעוליות שונות (כלומר, אין Single Instance אחד, למרות שב"חזון" ובשאיפה ארגונים גלובליים היו רוצים להיות במצב כזה). משמעויות המעבר לSingle Instance מהמצב הקיים גבוהות מאוד (מבחינת משאבים ועלויות משמעותיים, וכפי שראינו מניסיונן של חברות גלובליות בישראל – לא מצדיק את התועלת (שאין ספק שקיימת).
להערכתנו, ארגונים גלובליים כיום צריכים לשקול דרכים אחרות ליצירת תמונה אחידה ותהליכים אחידים, דרכים אשר לפני כמה שנים לא היוו אופציה ריאלית. בין דרכים אלה: MDM (ניהול נתוני אב מרכזי – מוצרים/ספקים/לקוחות), EDW – DW מרכזי אחיד עם תשתית נתונים אחידה וסטנדרטים מוגדרים, BPM – ניהול תהליכים רוחביים חוצי מערכות, והישענות על ארכיטקטורת SOA.
יום רביעי, 7 בינואר 2009
עלות פרויקט ERP - עד העלייה לאוויר?
אז "כמה עולה פרויקט ERP"? כדי לנסות לספק סדרי גודל של עלויות צריך להפריד בין 3 סוגים (שונים מאוד) של פרויקטים:
פרויקטי High End ERP - או במילים אחרות, פרויקטי ה"ענק". מדובר בחברות גדולות, בדר"כ חברות Enterprise כדוגמת ארגוני שירותים פיננסיים גדולים, וכן מדובר ביישום של החבילות הגדולות - כלומר, SAP או אורקל. כאן כלל האצבע ייראה בערך כך (עד העלייה לאוויר):

פרויקטי Mid-Large - אלה פרויקטים עדיין גדולים, שבהם בהחלט ניתן לראות שימוש בחבילות הגדולות, ומספר המשתמשים בדר"כ יגיע עד לכ-250 משתמשים. לדוגמה, פרויקטי ERP של חברות הייטק גדולות. כאן כלל האצבע ייראה כך:

פרויקטי ERP SMB - משחק אחר לגמרי. בדר"כ עד 100 משתמשים (ולרוב, עשרות בודדות של משתמשים). השוק שונה, תמהיל השחקנים שונה, עלויות הרישוי נמוכות, ויחס השירותים לתוכנה שונה:

מה לא נכלל כאן (אבל מאוד חשוב לקחת בחשבון)? עלות של אחרי העלייה לאוויר. כיום ארגונים מתמודדים עם עלויות תחזוקה שוטפת של מערכות ERP גבוהות ומשמעותיות. כאשר מדובר ביישומי Enterprise אנו מצאנו כי מחלקות ה ERP בארגונים מונות בין 10 אנשים לעשרות רבות. בנוסף, יש לקחת בחשבון עלויות תחזוקה שוטפות (כ-22% מעלות הרישוי) בכל שנה, עלויות תחזוקת התוכנה שצוינו בכללי האצבע מתייחסים לתקופה של כ-3 שנים בלבד.
אין ספק שכניסת מודלי צריכה חדשים של אפליקציות ERP (ובראשן, ERP במודל SaaS/Cloud, וכן ERP מבוסס קוד פתוח) תשנה משמעותית את מבנה עלות הפרויקט. ובזמני משבר כדוגמת זה שאנו עוברים כיום, מודלים חדשים צומחים, מה שבהחלט עשוי לקרות גם בתחום זה.
מאמר זה גם פורסם בדה-מרקר.
יום ראשון, 4 בינואר 2009
What's the difference between SaaS and Cloud software?

יום חמישי, 1 בינואר 2009
Enterprise Portals in Israel

- Portal has become an “adjective” describing a work environment of a specific process, rather than a “noun”. In other words, building a portal is no longer the purpose, using a portal to improve collaboration processes or improve information access is the purpose.
- Most large/heterogeneous organizations have more than 1 portal: Usually 1 gateway portal and several operational portals for specific needs. Some of them are using several portals technologies, according to the specific needs.
- Portals have become the new “work environment” for KM needs, for a specific process need, or for a project need