ODS - תמונת מצב

ODS - Operational Data Store, הנו מונח די היסטורי בעולם ה-DW והאפליקציות הארגוניות, או ליתר דיוק - בעולם ניהול הנתונים.
לאחרונה בדקנו מה סטטוס ה-ODS בארץ ובעולם, במטרה לבחון האם ה-ODS, שיטה טכנולוגית שצמחה מתתוך הכרח, הופכת להיות מיותרת בארכיטקטורת ה-IT של היום, או שעדיין אין לה תחליף ראוי.

המצב בישראל
בישראל ישנם לא מעט ארגונים גדולים העושים שימוש ב-ODS, ובמיוחד ארגונים עם סביבות MF. ניתן למצוא מגוון ארגונים שעדיין עושים שימוש ב-ODS וביניהם אף כאלה שנכנסו לנושא רק לאחרונה, כולל ארגוני שירותים פיננסים וטלקום שמתשמשים בשיטה זו על מנת לספק תמונת לקוח מרכזית שתשרת מערכות תפעוליות שונות.
ארגונים בישראל עמם דיברנו סיפרו כי היתרון ב-ODS הוא להפחית את העומס על מערכות המקור, להוות את ה"אמת האחת" בדרך כלל לנתוני לקוח (אך לא רק).

ODS - פיתרון טכנולוגי
בדיוק כמו שה-DW צמח כשיטה לאפשר ניתוחים אנליטיים, ה-ODS צמח כפיתרון המספק סביבה מקבילה המספקת שירותי נתונים תפעוליים לכל דורש, בין אם מדובר באפליקציות תפעוליות הצורכות נתונים אלה, או בסביבת DW.
היתרון הגדול הנו הפחתת העומס על מערכ/ות המקור. מבחינה היסטורית, מערכות רבות נבנו בצורה עצמאית, ללא קשרים בין מערכת אחת לשנייה. אולם עם הזמן הסתבר שההחלטות שמערכות, (וגם אנשים), מבוססות יותר ויותר על מערכות אחרות. לסוגיה זו מספר משמעויות, גם המשמעות הפיזית של גישה למערכת לשלוף את הנתונים, גישה היוצרת עומס נוסף על המערכת ותוספת עבודה במהלך התכנות (כי צריך לפנות למבנה נתונים אחר שלא שייך לפרויקט) אבל גם משמעות של קשיים טכנולוגיות ומאמצים תפעוליים. אם ישנה מערכת תפעולית חשובה שפועלת 24*7 שצריכה נתון ממערכת פחות חשובה שפועלת רק 5*8, הרי שלפחות מסד הנתונים של המערכת הפחות חשובה חייב לקבל "שדרוג" של שרתים ואחסון זמינים (cluster , DRP), מדיניות הורדת מערכת וניהול שינויים "משודרגת" וכד'.
זהו הצורך הבסיסי ל- ODS – מקור נתונים תפעוליים זמין ואמין שמוריד את העומס בכל הרמות מהמערכות התפעוליות. בד"כ ה- ODS תומך ב- read only בלבד.

תמונת מצב - מה המגמה בעולם?
מבחינת המגמה בעולם, ODS עדיין די נפוץ אך הופך להיות פחות "טרנדי". הטרנדים מדברים הרבה על ה"דור החדש" של ה-ODS: MDM – Master Data Management, וה-CDI – Customer Data Integration (אם מדובר על נתוני לקוחות), אשר מתחילים להיכנס על חשבון ODS המסורתי יותר.
ישנם קווים דומים בין תפקיד ה ODS לתפקיד ה-CDI/MDM וחפיפה ביניהם. הODS הנו פתרון "טכנולוגי" טהור שתפקידו לשמש תווך בין מערכת תפעולית למערכות תפעוליות אחרות שצורכות data שנמצא במערכת. ואילו ה-CDI הנו פיתרון טכנולוגי אך הוא גם מספק אפשרויות "ניהול" ו governance של נתון – איך מוגדר נתון לקוח? חוקים עסקיים סביב הנתון? מה עושים בעת קונפליקט? ב CDI יש בדר"כ את הטיפול בטיוב הנתונים ובאופן כללי צריך משתמש עסקי שייקח בעלות על הנתונים.
הסבר לגבי ההבדלים העיקריים בין CDI ל ODS ניתן למצוא כאן.

מה ההבדל בין ODS ל-DW?
ישנם ארגונים שהחליטו להפוך את ה-DW שלהם ל-DW תפעולי, המשרת את המערכות התפעוליות. אם כן, מה ההבדל בין DW שכזה לבין ODS? התשובה לא תמיד ברורה, שכן בפועל DW לעתים משמש כ-ODS. ה-ODS לעתים משמש (כיום פחות) כ staging area עבור ה-DW וגם להוות מקור ממנו גוזרים דוחות תפעוליים. יש ארגונים שה-DW שלהם הפך להיות סוג של ODS (כלומר מהווה את המקור ממנו מערכות תפעוליות מושכות נתון תפעולי) למרות שזהו לא תפקידו הקלאסי של ה-DW. בעוד ה-DW מכיל בדר"כ מידע היסטורי ומתעדכן אחת ליום/שבוע, ה-ODS מכיל מידע תפעולי לא היסטורי ושיטת העדכון צריכה לאפשר זמן אמיתי/קרוב לכך.

לסיכום, נראה שה"דור הבא" של ה- ODS הנו ה-CDI/MDM שכולל בתוכו הרבה מיכולות הODS ויותר מכך (מספק גם פיתרון טכנולוגי אך גם פיתרון "פוליטי" – מה שמצריך ישות עסקית שלוקחת בעלות על הנושא וגם שינויים מהותיים במערכות שכבר קיימות בארגון). ה-ODS לא חילוף מהעולם כל כך מהר, אלא סביר שיוחלף על ידי מודלים דומים שמספקים את אותן יכולות בתוספת יכולות קיימות. בעיית ה governance של נתונים, הקושי ביצירת "תמונת לקוח"/ נתון פיננסי/ נתון ספק וכד', אחידים לכל אורך הארגון יהווה בעיה מטרידה עבור ארגונים גם בשנים הקרובות.